סעיף א (א) ג' פעמים. עפר"ח סק"א שהביא מתרגום אונקלוס דבכולהו לא תבשל תרגם לא תיכלין ומשמע דאם אכל בב"ח שנתבשל עובר בג' לאוין וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"א מ"ש בזה ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' וג': (ב) אחד לאיסור בישול. כ' הרמב"ם ריש פ' ט' מהלכ' מאכלות אסורות ומי שאכל כזית בב"ח כאחד לוקה וע' במ"מ שם שמבאר דעת הרמב"ם דר"ל דאף שאין בבשר לבד כזית וכן לא בחלב לבד כזית רק בצירוף שניהם כגון חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לוקה על בישולו עיי"ש ועי' ביד אפרים בקיצור דינים שבסוף סי' זה סעי' ב' ובמנחת חינוך מצוה צ"ב שכ' דלאו דוקא חצי מזה וחצי מזה דה"ה אפי' למשל שבישל חלק ששי מכזית בשר בחמשה חלקי כזית חלב כל שיש ס"ה בשניהם כזית ונותנים טעם זה בזה הר"ז לוקה עיי"ש וה"פ: ועיין בכו"פ שכ' דאף אם בישל כזית בשר א' עם ע' ביצים חלב ה"ז עובר דאף דלא שייך בזה הלאו דלא תאכל כל תועבה דהא הבשר לא נתן טעם כלל בהחלב מ"מ כיון דהבשר מקבל טעם מהחלב ה"ז עובר על לאו דלא תבשל עיי"ש ועי' בס' מנחת חינוך שם שהביאו וכ' דמ"מ אינו עובר בזה אלא אם הי' עכ"פ חצי זית בשר דאז אמרינן שהוא נבלע בחצי הזית בשר עכ"פ כחצי זית חלב ובין שניהם יש שם כזית אבל אם בישל דרך משל רק רבע זית בשר אינו עובר עליו דכיון דאינו בולע יותר מכמותו הרי ס"ה אין שם רק חצי זית בשר שיש בו טעם חלב שהרי על החלב שביורה אינו עובר על בישולו כיון שיש בה כדי לבטל הבשר ואף דקיי"ל דסגי בכל שהוא ממין א' דהכל מצטרף לכזית היינו אם יש בו בנ"ט בפחות מס' א"כ החלב מצטרף ג"כ לכזית אבל אם בישל בהרבה חלב דיש בה כדי לבטל הבשר א"כ על החלב איני חייב כלל כיון דאינו נ"ט רק במה שיבלע בבשר א"כ אם אין בבשר ובחלב שנבלע בו שיעור כזית ודאי הוי חצי שיעור ואינו עובר עליו עכ"ד: ועיין בס' ערוגות הבושם בפתיחה לבב"ח אות ט"ו שעמד על המחקר בזה דאיך מלקינן לאוכל בשר שמבושל בחלב דמנא ידעינן שיש בחתיכה הזאת טעם חלב ואפי' אם הוא בעצמו מודה שיש בו טעם חלב אין אדם לוקה ע"פ עצמו וא"ל שע"י טעימת קפילא ידעינן שיש בה טעם חלב דז"א דאיך לוקין ע"י עדות עכו"ם ואין לומר דסמכינן על סתמא שכל שאין ס' בודא יש בה טעם חלב דז"א דהא קיי"ל דאם טועם עכו"ם קפילא החתיכה ואמר שאין בה טעם אף בפחות מס' מהימן לדעת רוב הפוסקים וא"כ איך נחייב אותו מלקות הא יכול לומר ברי לי שאין בה טעם דהא אפי' בתר רוב וחזקה לא אזלינן היכא שהוא מכחיש ואומר נגד החזקה והרוב ודוחק לומר דלא משכחת באמת מלקות רק אם נזדמן שטעמו בשוגג וטעמו בו טעם חלב ובשלמא בשאר איסורין לדעת הסוברים דלוקין על טעם כעיקר שפיר משכחת לה לפמ"ש הריב"ש דטעימה לא אסור כ"א מדרבנן א"כ מה"ת מותר לטעום א"כ שפיר משכחת לה שטעמו שנים והרגישו בהחתיכה טעמא דאיסורא אבל בבב"ח דאסור בהנאה הוא גם הטעימה אסור מה"ת דהרי נהנה א"כ איך משכחת לה מלקות בבב"ח והעלה דבע"כ לא משכחת לה מלקות בבב"ח אלא בנפל כזית בשר ליורה גדולה של חלב דבכה"ג שיש אומדנא גדולה בודאי לוקין עיי"ש באריכות ויש בזה נ"מ גם לדידן בזמה"ז לענין לפסלו לעדות וכיוצא וכנודע: ועיין בס' מנחת חינוך שם שהביא מדברי הרמב"ם פרק ז' מהלכ' שבת שמבואר מדבריו שאם א' נתן את האור וא' נתן את העצים ואחד נתן את הקדירה וא' נתן את הבשר וא' נתן את החלב וא' הגיס כולם חייבים משום בישול שכל העושה דבר מצרכי בישול הרי זה עובר משום מבשל אבל לדעת רש"י בביצה דף ל"ד משמע דאין כולם חייבים וסיים דגם לדעת הרמב"ם אינו מוכרח שכולם חייבים שהרמב"ם לא כתב נן רק לענין שבת וי"ל שיש חילוק בין שבת לבב"ח וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' אגורה באהליך בחידושיו ליו"ד דף ל"ז ע"ב שנסתפק בזה והביא ראי' מדברי הש"ס דאם א' הטיל הבשר וא' הטיל החלב שניהם חייבים עיי"ש: (ג) לאיסור בישול. עפר"ח סק"ג שכ' דשיעור בישול בב"ח הוא שליש בישולו דהיינו כמאכל ב"ד ואם לא נתבשל כמאב"ד אין אסור מה"ת עיי"ש ועי' כו"פ שהשיג עליו בזה וכתב דכל שבא לחום כלי ראשון ה"ז אסור מדאורייתא ועיי"ש עוד בדבריו להלן סי' צ"ב בפלתי סק"ג וכ"כ בבית מאיר דאפי' פחות משיעור מאכל ב"ד אסור בהנאה מה"ת עיי"ש ועי' בס' ערך שי ריש סי' זה ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ח מ"ש בזה באריכות ועי' בפרמ"ג בפתיחה לבב"ח מ"ש בזה וכ' דלענין איסור באכילה ובהנאה שפיר הו"ל בב"ח מה"ת אף בפחות משליש בישול וכל שנפל חתיכת בשר לכלי ראשון של חלב אף שהסירו מיד אסור באכילה ובהנאה אע"פ שלא נתבשל שליש בישולו אמנם לענין מלקות יש לצדד אם מלקין אף כשנתבשל כמאב"ד כ"ז שלא נתבשל לגמרי כי מפרש"י משמע דלא לקי אלא בנתבשל כל צרכו וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סעי' ג' שכ' כן להדיא דשיעור הבישול שנתחייב עליו משום מבשל בב"ח הוא כשמבשלו עד שיהי' ראוי לאכילה דהיינו שליש בישולו למאכל כל אדם עיי"ש ומבואר דיש חילוק בין לענין איסור אכילה והנאה ובין לענין מלקות דלענין מלקות אין לוקין אא"כ הוא נתבשל בשליש בישולו משא"כ לענין איסור אכילה וכאמור ועי' מזה בדבריו בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' ל' באריכות ועי' בקונט' נועם מגדים על הפרמ"ג (מהגאון מלבוב ז"ל) שהביא מדברי הריטב"א דבנפל בשר לכלי ראשון חלב והוסר מיד אין בו איסור תורה עיי"ש וכו' בס' אמרי בינה (להגאון מו"ה מאיר אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח סי' ב' בס' דברי שאול ויוסף דעת ובשו"ת מהר"מ יפה סי' מ"ב מ"ש בזה באריכות ועי' בישועות יעקב בפיה"א סק"ב שכ' וז"ל ונ"ל דהא דבעינן נתבשל כמאב"ד היינו לענין איסור הבשר דאין דרך לבשל בשר שיתן החלב טעם לתוכו פחות מכדי בישולו דאין דרך בישול בשר כדי לאכלו חי אבל החלב נאסר מיד שהרי החלב דרך לאכלו כך והבשר נותן טעם בהחלב אף שלא נתבשל כמאב"ד עכ"ל וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"א דלא בעינן כמאב"ד רק לענין הבשר אבל החלב כיון שמתבשל לוקין עלי' מיד וכן אם הבשר שכבר נתבשל וראוי לאכילה נפל לחלב רותח עובר עלי' מיד דכל שבולע החלב ע"י רותח דכלי ראשון או בצונן לתוך חם דכלי ראשון אשור מדאורייתא אך לענין מלקות יש חילוק דאם יש בהחלב לבד כזית אז אפי' כשלא נתבשל הבשר עדיין אף שליש בישולו אפ"ה אמרינן כיון שעכ"פ על החלב עובר מיד ממילא דעובר גם על הבשר ולוקה אף על הבשר בין על אכילה בין על הנאה זולת באין בהחלב כזית רק בהצטרפו עם בשר דאז כל זמן שלא נתבשל הבשר כמאב"ד אין לוקין עליו לא על בישולו ולא על אכילתו עיי"ש ועי' בחוו"ד להלן סי' צ"א בביאורים סק"ז מ"ש בזה ועי' בש"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קי''א אות